<h1>הלכות פסוקות לרבינו יהודאי גאון הלכ' כתובות</h1>
<h2>דף מו:</h2>
הבעל חייב במזונות אשתו ובפרקונה ובקבורתה.
<h2>דף נא.</h2>
וכתובת האשה ומזונות אשה אלמנה והבנות ועשור ניכסי הבנות מימקרקעי ולא מימטלטלי, דאמ' ראבא הילכתא מימקרקעי ולא מימטלטלי בין למזונות בין לפרנסה.
ואילו מאן דשכיב ושבק איתתא ובנאתא זטרתאתא ושבק אמתא ומאני ביתא ולא שבק מקרקעי והוה קא מיתזאנא איתתיה מיניכסי בעלה ובתר כין איתנסיבת לגברא ושבקתנון לבנתה כתובתה לא גביא אילא ממקרקעי, דכיון דלא שבק ראובן מקרקעי כתובתא לא הויא לה ומן הלין ניכסי דשבק לא גביא כתובתא ומזוני דאכלת מיניכסי בעלה שפיר אכלת ולא אית לה לאהדורי להון מאי דאכלת.
<h2>דף נג.</h2>
והיכא דקדיש איתתא ומיתה לא ירית לה בעל דתאני רבי חייה בר אמי אשתו ארוסה לא אונן ולא מיטמא לה וכין היא לא אוננת ולא מיטמאה לו מיתה אינו יורשה, מאי טעמא ירושת הבעל מיהיכא קא גמרינן לה מידכתיב [במדבר כ"ז] ונתתם את נחלתו לשאירו ואמר מר [ב"ב קי"א, ע"ב] שאירו זו אשתו וגבי ארוסה אכתי לא איכא שאר בשר, ולעינין טומאה נמי אי כהן הוא לא מיטמא לה דכתי' בהו בכהנים [ויקרא כ"א] כי אם לשארו ותניא [יבמות צ', ע"ב] שארו זו אשתו, וכי נימא מר מירת לא ירית לה כתובתה נמי לפיק מיניה ליתין להו ליורשים דילה, לא, בעינא ליכשתינשאי לאחר טלי מה שכתוב ליכי וליכא, ודאי מת הוא גובה כתובתה מנכסיו ודוקא מנה לאלמנה ומאתים לבתולה אבל תוספת לא, דקימא לן הלכה כרבי אלעזר בן עזריה דאמ' [כתובות נ"ד, ע"ב] מן הניסואין גובה את הכל מן האירוסין בתולה גובה מאתים ואלמנה מנה שלא כתב לה אילא על מנת שהוא כונסה, וכי קא אמרינן דאית לה לארוסה מנה ומאתים הני מילי הוא דכתב לה כתובה, דאמר ליה מר קשישא בריה דרב חיסדא לרב אשי [שם פ"ט, ע"ב] אלמנה מן האירוסין מנא לן דאית לה כתובה או נימא מדיתנן ניתארמלו או ניתגרשו בין מן הניסואין בין מן האירוסין גובה את הכל דילמא בדכתב לה, וכי תימא דאי כתב לה מאי למימרה לאפוקי מידרבי אלעזר בן עזריה דאמ' לא כתב לה אילא על מנת שהוא כונסה, ואילא מדתאני רבי חייה בר אמי אשתו ארוסה לא אונין ולא מיטמא לה וכין היא לא אוננת ולא מיטמא לו מיתה אינו יורשה מת הוא גובה כתובתה, דילמא בדיכתב לה, וכי תימא דכתב לה מאי למימרה מיתה אינו יורשה איצטריכא ליה תוב לא מידי אלמנה מנה ובתולה מאתים נמי והוא דכתב לה כתובה.
<h2>דף נד.</h2>
אמ' רב יהודה אמר שמואל התובעת כתובתה בבית דין אין לה מזונות.
<h2>דף נד:</h2>
היכא דקדיש וכתב לה כתובה ויהב לה תוספת זוזי ומאני ומיקמי דניכנסה לחופה הדר בה מהדרא ליה כל מאי דיהב לה, דקימא לן הילכתא כר' אלעזר בן עזריה דאמ' לא כתב לה אילא על מנת שהוא כונסה והא לא כנסה.
תנאי כתובה הכתיבין בכתובה ככתובה דאמו.
<h2>דף נח:</h2>
יכולה אשה שתאמר לבעלה איני ניזונית ואיני עושה מאי טעמא תקינו לה מזונותיה תחת מעשה ידיה.
<h2>דף סה:</h2>
והאומר אל יזונו בני ובנותי אי אמ' בחיו כופין אותו וזן אותן עד דהאוו בני שש שנים, אית ליה ארעא ואמ' לאחר מיתה אל יזונו בנותי לאו כל כמיניה דהוה ליה תנאי כתובה בנן נוקבן דיהויין ליכי מיני יהוין יתבן בביתי ומיתזנן מנכסאי עד דיתלקחן לגברין, והאומר אל יתפרנסו בנותי שומעין לו שהפרנסה אינה מנכסי כתובה.
<h2>דף סח:</h2>
והאומר אל יזונו בני ובנותי אי אמ' בחיו כופין אותו וזן אותן עד דהאוו בני שש שנים, אית ליה ארעא ואמ' לאחר מיתה אל יזונו בנותי לאו כל כמיניה דהוה ליה תנאי כתובה בנן נוקבן דיהויין ליכי מיני יהוין יתבן בביתי ומיתזנן מנכסאי עד דיתלקחן לגברין, והאומר אל יתפרנסו בנותי שומעין לו שהפרנסה אינה מנכסי כתובה.
<h2>דף עז.</h2>
האומר איני זן ואיני מפרניס כופין אותו ונותין גט.
ומאן דנסיב איתתא ושהא בהדה עשר שנין ולא ילדא מחיב לגרושה ומיתן לה כתובתה ומינסיב איתתא אחריתי, ולא אוכפינן ליה לגברא לגרושה לאיתתיה אילא לפסילות כגון אלמנה לכהן גדול גרושה וחלוצה לכהן הדיוט ממזרת ונתינה לישראל ובת ישראל לממזר ולנתין, ומוכי שחין ובעל פוליפוס ומקמיץ וצורף נחשת והבורסי ומי שנשא אשה ושהא עמה עשר שנים ולא ילדה, ואי אמרא איהי בעינא דאישתביק מיהאיי גברא דדילמא לא זכיא ההיא איתתא לאיבנויי מיהאיי גברא ובעינא דאינסיב לגברא דלסיבותא לא נפלא ההיא איתתא ומיצטרכא אוכפינן ליה ומפיק לה, והאומר איני זן ואיני מפרניס כופין אותו להוציא ושארא כל גברא דלא באעי לגרושה לאיתתיה לא אוכפינן ליה.
<h2>דף פו.</h2>
אמ' אמימר הילכתא האיי מאן דאיכא עליה כתבת אשה ובעל חוב ושכיב ושבק ארעא ושבק זוזי, לבעל חוב מסלקינן ליה בזוזי לאשה מסלקינן לה בארעא, מאי טעמא האיי אדעתא דהכי נחית והאיי אדעתא דהכי נחית, ואי ליכא שיעור למיגבא חד מיניהו לבעל חוב יהבינן ליה לאשה לא יהבינן לה, יתיר משהאיש רוצה לישא אשה רוצה לנשא. ואי שבק מקרקעי ולא שבק זוזי גאבי בעל חוב מיתמי בין מלוה בשטר בין מלוה על פה, ואם לא שבק אילא מטלטלי לא גאבי מאי טעמא מאן דמוזיף זוזי אדעתא דארעא מוזיף אדעתא דמטלטלי לא מוזיף, וכתובת אשה תקנתא דרבנן היא מימקרקעי תקינו לה רבנן מימטלטלי לא תקינו רבנן, ובעל חוב כד איתיה לדידיה גאבי מיניה ואפילו מגלימא דעל כתפיה, מיתמי מימקרקעי גאבי מימטלטלי לא גאבי.
כתבת אשה אפילו מיניה דידיה כד מיגרשא מיניה לא גביא אילא מימקרקעי, דקא אמרינן [קידושין ס"ה ע"ב] שנים שבאו ממדינת הים ואשה עמהם וחבילה זה אומר זה עבדי זו אשתי וזו חבילתי וזה אומר זה עבדי זו אשתי וזו חבילתי והאשה אומרת אילו שני עבדי וחבילה שלי וקא אמרינן גובה כתובתה מן החבלה, ומקשנן עלה חבלה מטלטלי היא ומפרקינן הא מני רבי מאיר היא דאמ' מטלטלי משעבדי לכתבה, ואי סלקא דעתא כתובת אשה כבעל חוב משוינן לה דכל מיניה מגבנן אפילו מגלימא דעל כתפיה אמאי מקשינן חבלה מטלטלי היא הא קיימי אינהו, אילא לאו שמע מינה כי מגבנן כתובתה אפילו מיחיים מימקרקעי מגבנן מימטלטלי לא מגבנן, וכי איכא תכשיטין דכתב לה איהו ביכתובתה כגון קטלאות נזמים וטבעות וכל דכותיהו ואיתנהו בעיניהו לא מיבעיא דכד איתנהו גבה דהא תפיסא להו ושקלא להו ונפקא, אילא אפילו איתנהו גביה כיון דאיתנהו בעיניהו מגבנן להו מיניה.
<h2>דף פז.</h2>
אמרי נהרדאיי לאכרגא ולמזוני דאשת איש ולקבורה מזבנינן בלא אכרזתא בין מקרקעי בין מטלטלי.
<h2>דף צו.</h2>
אלמנה שתפסה מטלטלין במזונותיה מה שתפסה תפסה ולא מצו יתמי לאפוקי מינה, והני מילי והוא דיתפס מיחיים דבעל אבל תפס לאחר המיתה לאו כל כמינה, וכי קא אמרינן די תפסא מטלטלי מחיים מאי דיתפס תפס ולא מפקינן מינה דוקא למזוני אבל לכתובה אפילו תפס מיחיים ולא כלום, מאי טעמא משום דלא ניתנה כתובה לגבות מיחיים דילמא דאתפסה גברא, דאמ' מר אתפסה גברה מטלטלי מיקצת כתובתה ומית ואית ליה מקרקעי כמא דלא תבעא מליאתא דפיש לה מכתובתה אית לה מזוני, ולא אמרינן דסלוקי סלקה במאי דאתפסה אילא אמרינן כיון דפישא מיקצת כתובתה כמאן דאית לה כולה כתובתה דאמי, דאמ' מר [לקמן צ"ח ע"א] ההיא איתתא דתפס כסא דכספא בכתובתה אתאי קא תבעא מזוני, אתאי לקמיה דראבא אמ' להו ראבא ליתמי זלו הבו לה מזוני דלית דחש לה להא דרבי שמעון דאמ' לא אמרינן מיקצת כסף ככל כסף, אבל רבנן אמרין כיון דפש מיקצת כתובה ככל כתובה דאמי ואית לה מזוני ומפרשין רבנן מאי דתפס כסא דאתפסה גברה.
